כהן נ' בנק הפועלים בע"מ

פסק דין

התובע הינו לקוח של הנתבע (להלן גם: "הבנק"). ביום 6.7.09 בוצעו בכרטיס האשראי של התובע משיכות מזומן בסכום כולל של 5,900 ₪. לטענת התובע, המשיכות לא בוצעו על ידיו או על ידי מישהו מטעמו, ולכן פנה לבנק בדרישה כי יוחזר לו הסכום שנמשך. הבנק דחה את בקשת התובע.

אין חולק, כי ביום 6.7.09 בוצעו משיכות בכרטיס בסכום כולל של 5,900 ₪ משני מכשירי כספומט שונים של שב"א, שאינם שייכים לבנק, הנמצאים באזור מגוריו ובאזור עסקו של התובע. ביום 9.7.09 הגיש התובע תלונה בבנק בדבר המשיכות, וביום 13.7.09 הגיש תלונה במשטרת ישראל. ביום 9.7.09 בוטל הכרטיס.

המסגרת הנורמטיבית להכרעה בענייננו מצויה בסעיף 5 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן: "החוק"). הסעיף קובע:

" (א)   בסעיף זה ובסעיף 6 –

"שימוש לרעה" - שימוש בכרטיס חיוב בידי מי שאינו זכאי לכך לפי חוזה כרטיס חיוב בדרך של רכישת נכסים או משיכת כסף, ובכרטיס תשלום - גם טעינתו ;

"הודעה" - הודעה של הלקוח למנפיק אחרי שנודע לו על גניבת כרטיס החיוב, על אבדנו או על שימוש לרעה.

(ב)   הלקוח לא יהיה אחראי בשום מקרה לשימוש לרעה שנעשה אחרי שנמסרה הודעה. (ג)   הלקוח יהיה אחראי לשימוש לרעה שנעשה לפני שנמסרה הודעה למנפיק, לפי הסכום הנמוך מבין שני אלה :

...(ד)   הגבלת האחריות האמורה בסעיף זה לא תחול אם נתקיים אחד מאלה:

הלקוח מסר את כרטיס החיוב לאדם אחר, למעט מסירה בנסיבות סבירות למטרת שמירה בלבד ואולם הלקוח לא יהיה אחראי לשימוש לרעה שנעשה אחרי שכרטיס החיוב שנמסר לאדם אחה אבד לאותו אדם או נגנב ממנו; לענין זה, מסירת כרטיס החיוב יחד עם הצופן לא תיחשב כמסירה בנסיבות סבירות ;

השימוש בכרטיס החיוב נעשה בידיעת הלקוח ;

הלקוח פעל בכוונת מרמה.

...".

הרציונל שביסוד חלוקת האחריות בין הלקוח לבין המנפיק הוסבר לא אחת בפסיקה, כדלקמן:

"חלוקת האחריות הנוגעת לשימוש לרעה בכרטיסי חיוב, מעוגנת בסעיפים 5-6 לחוק כרטיסי חיוב, והיא פועל יוצא של מדיניות משפטית, לפיה יש להטיל את האחריות על המנפיק, זאת מתוך מטרה למנוע נזק בלתי סביר ללקוח, על-ידי פיזורו בין כלל המשתמשים בכרטיסי אשראי.

הנחת העבודה של הועדה, שהמלצותיה אומצו ועוגנו בחוק, הייתה כי יש לקבל את עובדת קיומו של כרטיס האשראי כנתון (ראו דין וחשבון הועדה לבדיקת הבעיות המשפטיות של כרטיסי אשראי (התשמ"ב - 1982) 15, 23-31). על-פי הסדר האחריות, הלקוח לא יהיה אחראי ל"שימוש לרעה" (שימוש בכרטיס חיוב בידי מי שאינו זכאי לכך בדרך של רכישת נכסים או משיכת כסף) לאחר שהודיע למנפיק על השימוש לרעה. בתקופה שלפני הודעה כאמור, ישא הלקוח ב"דמי השתתפות עצמית" המוגבלים בסכום. הגבלת האחריות לא תחול בהתקיים אחד מאלה: (1) הלקוח מסר את כרטיס החיוב לאדם אחר, למעט מסירה בנסיבות סבירות למטרת שמירה בלבד. לעניין זה, מסירת כרטיס החיוב יחד עם הצופן לא תיחשב כמסירה בנסיבות סבירות; (2) השימוש בכרטיס החיוב נעשה בידיעת הלקוח; (3) הלקוח פעל בכוונת מרמה.

הסדר זה הוא פרי עבודה של ועדה מיוחדת, שהמלצותיה אומצו על-ידי המחוקק" (ח"א (חוזים אחידים) 8010/02 המפקח על הבנקים - בנק ישראל נ' בנק הפועלים בע"מ (9.2.06)).

באשר לנטל ההוכחה לענין סעיף 5 לחוק, הרי שנטל השכנוע כי בוצע שימוש לרעה מוטל על הלקוח. אם עמד הלקוח בנטל זה, והוכיח שימוש לרעה בכרטיסו, הרי שנטל השכנוע להוכיח קיומו של פטור מתשלום מוטל על המנפיק (ת.א. (ת"א) 25051/05 צפר נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' (19.7.07); בש"א (חי') יניב נ' חב' ויזה כ.א.ל בע"מ (21.11.06); תק (ב"ש) 1123/06 מאמון נ' בנק המזרחי המאוחד (11.7.06); ת.א. (ת"א) 171322/02 בן שרה נ' ויזה כ.א.ל (3.8.05); ת.א. (ב"ש) 4945/04 ביתן נ' הבנק הבינלאומי בע"מ (9.7.09)).

שמעתי את עדות התובע, ואני קובעת, כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי נעשה שימוש לרעה, כהגדרתו בסעיף 5(א) לחוק, בכרטיסו, דהיינו כי משיכות הכספים לא בוצעו על ידיו. עוד השתכנעתי מעדות התובע, כי השימוש נעשה שלא בידיעתו או בהסכמתו של התובע. עדות התובע הותירה בי רושם מהימן. התובע השיב בחקירתו הנגדית בכנות לשאלות שהופנו אליו, ועמד על גרסתו, כי לא הוא ביצע את המשיכות, וכי הכרטיס היה עימו כל העת. במהלך עדותו ניכרה תחושת הפגיעה שחש התובע, עקב כך שלדעתו אי החזרת הכסף על ידי הבנק מצביעה על כך שאין מאמינים לו.

מסיכומי הבנק עולה, כי אף הוא סבור, כי האפשרות הסבירה אינה, כי התובע ביצע את המשיכות, אלא כי הן בוצעו על ידי מאן דהוא מסביבתו הקרובה של התובע, אשר נטל את הכרטיס והחזירו לתובע לאחר שעשה בו שימוש; וידע את הקוד הסודי הואיל והתובע מסר לו אותו בעבר, או שמר אותו במקום בו ניתן היה לגלותו.